ניהול וקבלת החלטות במצבי חירום ואי וודאות

השאיפה לניהול שוטף בהתאם לתכניות עבודה במקביל לפיתוח חזון עתידי וחתירה להגשמתו נאלצת לעיתים קרובות להתפשר לנוכח הדחוף והבלתי צפוי שיוצרים משברים.
שירותי בריאות הציבור בישראל מהווים תת ארגון גדול העוסק בהתוויית מדיניות, רגולציה, ומתן שירות לקהל במגוון נושאים, מרפואה מונעת אישית וקהילתית ועד בריאות הסביבה, מעבדות ופיקוח על המזון. בהרצאה זו אשתמש בדוגמאות מניהול משבר הקורונה שפקד אותנו בשנה האחרונה, לדיון מעמיק בארגז הכלים שיש ליצור להתמודדות עם מציאות לא צפויה המאופיינת באי וודאות, צורך בהחלטות מידיות, יצירתיות, ניהול משאבים גמיש ומנהיגות מיטבית.

ניהול המגיפה בישראל ובעולם מהווה דוגמא קיצונית לשאלות ניהוליות מהותיות הקיימות בכל ארגון ורלוונטיות לכל עת: במהלך הטיפול במשבר, האם ובאיזו מידה יש להשתמש בפתרונות גנריים קיימים ומוטמעים ובאיזו מידה יש לתפור ולהתאים את ה"חליפה" למצבים ספציפיים? על מי מוטלת האחריות על קבלת החלטות במצב חירום ומהם יחסי הגומלין בין האנשים השונים המטפלים בו במערכת (נבחרי הציבור, בעלי המומחיות, מערכת הביטחון, מערכת המשפט ושחקנים נוספים)? מהם הסדקים שעלולים להיווצר בדמוקרטיה ובחופש הפרט לנוכח הצורך הדחוף בהגבלות שאינן מקובלות בעת שגרה? מה עושים כשמצב החירום מתמשך? האם מותר להגביל את הגלובליזציה ומעברי הגבול העומדים בבסיס הכלכלה והתרבות העולמית כיום על מנת לעצור התפשטות מחלה? האם קיימים הבדלים מגדריים בניהול משבר? כיצד ניתן לעודד חדשנות שתתוסף לכלי ההתמודדות? והאם ניתן להשתמש במשבר כהשראה ולצאת ממנו מחוזקים?