הקורונה האיצה את השלב הבא בשוק העבודה, מה שקרוי "עבודה" מפסיק להיות משויך אוטומטית למקום פיזי מסוים, אלא יכול להתבצע במקומות שונים, כאשר החברות השונות מחפשות לעצמן תמהיל נכון של עבודה- בית, העבודה ההיברידית צפויה לשנות (החל מימים אלו) מרכיבים רבים בחיינו: במשפחה- הורות, זוגיות, תרבות הפנאי. האוכל שאנו אוכלים, המבנה הפנימי של הבתים והדירות, פינות עבודה ביתיות. היא תשנה את אינטנסיביות השימוש ברכב, את העומס בכבישים, את זיהום האוויר ואת שוק הליסינג ובכך תתרום למאמץ האקולוגי. צפויה לה השפעה על מרכיבי well being אחרים- רמת הסטרס שאנו חווים והבריאות בכלל. הזמן שיתפנה לאנשים עקב החלפה של שעות עבודה ביעדי עבודה והורדת הנסיעות תפחית מהעייפות שלנו, תיצור פוטנציאל לפעילות גופנית רבה יותר ותתרום לבריאות שלנו. היא תפנה מקום למפגשים עם אנשים קרובים אלינו- משפחה וחברים- הנתון היחידי המוכח שעשוי לתרום לתחושת האושר שלנו. אוכלוסיות מסוימות שהודרו ממעגלי העבודה הרווחית יותר כמו נשים, קבוצות מיעוט ובעלי מוגבלויות עשויות להשתלב יותר. יכול לצאת הרבה טוב מהמהלך הזה.
אבל צפוי גם מחיר: תחושת הבדידות, אחת המגפות של העולם החדש,
יקום דור חדש של עובדים עם כישורים לניהול עצמי, ברמת תקשורתיות גבוהה ושיתוף פעולה וסט שלם של תכונות המתאימות אותם לעבודה החדשה. הדבר יביא לתחלופה של מנהלים ועובדים. בעיקר קיים החשש הגדול של התאגידים מירידה ברמת הלכידות, כתוצאה מכך הנאמנות לעבודה ושביעות הרצון של העובדים, ומשם לפגיעה בשימור העובדים, תחלופה גבוהה ובריחה של ידע מהארגון.
בהרצאה מתוארת ההשפעה של העבודה ההיברידית על חיינו אך בעיקר: מה על ארגון לעשות כדי להתכונן לצורת העבודה החדשה בדרך מיטבית.
