בתו של הסופר והעיתונאי הירושלמי מנחם ברש-רועי שהיה עיתונאי בידיעות אחרונות במשך כחמישים שנה, נולדה בירושלים בכ"ט בתמוז תש"י, 14 ביולי 1950. למדה בבית הספר הדתי "מעלה" בירושלים ובמגמה המזרחנית בגימנסיה העברית בירושלים. את שירותה הצבאי עשתה ככתבת ב"במחנה-נח"ל" ו"במחנה-גדנ"ע" וכעורכת ביטאון הרבנות הצבאית "מחניים". למדה לשון וספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב ומחשבת-ישראל ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. החלה את הקריירה המקצועית שלה ככתבת לענייני בריאות בעיתון "דבר" ובעלת טור ועורכת ב"דבר לילדים". בין השנים 1976 עד 2003 היתה חברת מערכת "ידיעות אחרונות": תחילה ככתבת לענייני אמנות, בידור וקולנוע וכן היתה בעלת טור לביקורת ספרות-ילדים. בשנים 1980־1981 יצאה לשירות דיפלומטי בקהיר, כאשת נספח העיתונות בשגרירות הישראלית. במהלך שהותה בקהיר דיווחה וכתבה על שנת השלום הראשונה בין ישראל למצרים, ראיינה אינטלקטואלים, אנשי עיתונות וסופרים מצריים. עם שובה ארצה, שימשה ככתבת ראשית במגאזין הנשים "זמנים מודרניים" בידיעות אחרונות, כתבת במוסף השבת "7 ימים", כתבת המוסף היומי "24 שעות" וככתבת שטח בשולחן החדשות של העיתון. ב-2004, עם פרישתה מ"ידיעות אחרונות" היה לה טור שבועי בערוץ 10 של הטלוויזיה שעסק בפעילות של עמותות ומוסדות-ללא-כוונת-רווח (מלכ"רים) והמיגזר השלישי בישראל.
ספרה "ללכת שבי" שנכתב בשיתוף אהרן ברנע, רומאן תיעודי על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני וימי מלחמת לבנון, תורגם לשלוש שפות וראה אור בארצות-הברית, בריטניה, גרמניה ומצרים, וזכויות להפקה כסרט נמכרו לחברה בהוליווד. רומאן אוטוביוגרפי, על רקע העיתונות הישראלית, פרי עטה, עתיד לצאת בהוצאת "כתר".
ספריה:
• ללכת שבי בשיתוף אהרן ברנע
• עדי אבא וארבעים המוצצים
• שרק לא תרדמו לי באמצע השנה
• אמרתי מלאכים
• הגוף זוכר
• ללכת שבי, אחרי
• חם כמוס : שירי אהבה