הרצאה זו היא שילוב בין שתי הראשונות, לקהל יעד המעדיף חיבור בין תקשורת ספורט ותקשורת כללית .
התקשורת הישראלית הגיעה במאה ה-21 לצומת לא מחמיא במיוחד: התחרות הפרועה גורמת לה לפרוץ גבולות וחומות, לשבור כלים, להמיר את חופש הביטוי בסף הגירוי. צהוב כבר מזמן הפסיקה להיות מלה גסה. למעשה, בדרכה אל הרייטינג והסקופ, אין עוד לעיתונות בארץ הקודש פרות קדושות, וכמובן - אין לה אלוהים. ואם עד לא מזמן דומה היה שפריקת העול והכרסום במלה הכתובה והמשודרת הם בעיקר נחלת מדורי הספורט שלכאורה קלילים ובידוריים יותר ורציניים פחות, הרי שב -2009 אפשר להבחין בבירור בקו הישר (עקום?) העובר בין הכיסוי הספורטיבי ליתר חלקי העיתון, הרדיו והמסך הקטן.
מלר מציג נתונים חסרי תקדים, מצביע על התמורות שעברה התקשורת הישראלית על כל רבדיה, חושף את התהליכים, ומוצא גם סיבות לאופטימיות – והכול בשילוב סיפורים ואנקדוטות מאחורי הקלעים של התחומים הגועשים, תוססים וחשובים בהוויה הישראלית בת זמננו.