ס.מ.ל מרצים

כשנתמנה אלעזר לקצין חינוך ראשי בצה"ל, טבע את הסיסמה שממשיכה להיות המוטו של חיל החינוך גם היום: "עם בונה צבא בונה עם". בין העם לבין הצבא מתקיימים יחסי גומלין בעלי חשיבות רבה מבחינה חברתית, תרבותית וערכית. בעיני, יש בכך ביטוי לא רק ביחס אופיו של צה"ל כצבא העם, אלא לאחריות שלו גם כלפי נושאים לכאורה לא צריכים היו להיות תחת אחריותו של צבא כגון: חינוך, קליטת עלייה, תמיכה כלכלית וכד'. למעשה, חשיבותו ומרכזיותו של צה"ל בחברה הישראלית מחייבת את הצבא לתת משקל לסוגיות חברתיות ולהוות גורם משמעותי בתהליכי בניית האומה, שעדיין נמשכים בישראל. אחריות זו מתבטאת בתחומים שונים, ובתפקודו של כל מפקד בצה"ל. מהצד השני, קיימת גם אחריות של החברה כלפי צה"ל מבחינת הנכונות לשירות מצד מתגייסים ואנשי מילואים. בנוסף, יחסים אלה מתבטאים בקשר בין צה"ל לתקשורת, לאופן שבו מתייחסות הרשויות לצה"ל, ומידת המעורבות שלהן בו, לחלוקת הנטל בין משרתים לבין אלה שאינם משרתים, למעורבות צה"ל במשימות שאינן זוכות להסכמה לאומית ולאיומים של קצוות הקשת הפוליטית בסרבנות.
במהלך ההרצאה, אלעזר ישרטט את מערכת היחסים המורכבת הזאת, ובאמצעות דוגמאות שונות, להציג אפשרויות חדשות להבנה מחדשת של מערכת היחסים הזאת, ולהראות כמה מהזדמנויות הקיימות על סדר היום הציבורי בישראל והמאפשרות להגדיר באופן מחודש את היחסים בין צבא לחברה בישראל.
נקודות עיקריות בתוך ההרצאה: שירות נשים, גיוס חרדים, השתמטות, יחס למילואיםת יחסי דתיים-חילונים בצה"ל, צה"ל ומשימות לאומיות.